התקופה האחרונה הייתה בסימן "הצבת גבולות", הייתי אומרת.
החזירו מישהי מאוד פוגענית למרחב שהייתי בו אחרי שהיא הפיצה את ההתכתבויות הפרטיות שלי איתה כשרבנו בתפוצת נאטו בגדול. הפעם - היא גם האשימה אותי מול כל הקבוצה "במרומז" בכך שהיא פוגעת בעצמה אבל שהיא מצטערת, פשוט לא יודעת על מה. מי שעבר כבר דברים כאלה, יבין למה אני מתכוונת, אני כמובן לא הולכת לבלוע את הפיתיון הזה ולהתייחס אליה. זה נעשה בלי לשקול אפילו לשאול אותי על מה שאני חושבת על זה. כשדיברתי איתו על זה, הוא אמר שהוא מצטער שלא שאל אותי ושאם זו אני או היא, זו תהיה אני. אמרתי לו שהוא יודע שאם הוא היה שואל אותי, ברור שהייתי מסכימה שתחזור כי הייתי מרגישה יותר מדי אסהול שלא להסכים לזה אבל גם אם ברור שהייתי מסכימה לזה מתוך רחמים זה לא אומר שלא היה צריך לשאול או להודיע, או לפחות להכין אותי לזה ולא להפתיע אותי, בטח שלא אחרי כל מה שקרה איתה. מה גם - זה שהוא מבין את זה שהייתי מסכימה (הוא הודה שהוא הבין את זה), הופך את זה לעוד יותר מרגיז בדיעבד. אבל ככה זה כשלוקח לי מליון שנה לעבד דברים רגשית. אני באמת כל-כך איטית....
באופן אישי אני חושבת שזה ינשך אותו בתחת, הבעתי את דאגתי לכך שזה ינשך אותו בתחת, הוא מבין אבל הוא רואה לנכון לתת לה עוד הזדמנות. אני חושבת שהוא לא מבין באמת - לא את הסיטואציה ולא את הקונספט של לתת עוד הזדמנות, שבדרך כלל עושים את זה כשהצד השני מביע חרטה ורצון להשתנות. בעיה שלו. אני הזהרתי אותו, המצפון שלי נקי וכשזה יתפוצץ שוב מגיע לו.
והתחושה הזו שמקבלים בחזרה מישהו באמת דיי פוגעני ומניפולטיבי בזרועות פתוחות, העיוורון של כולם למה שבאמת התרחש זה בכל מקרה מוציא את החשק להשאר שם גם אם היא לא תהיה שם.
בכלל, משהו מאוד לא מתיישב לי טוב באינטואיציה - לא איתה, לא איתו ולא עם מה שהולך שם אז לקחתי הפסקה. יש לי תחושה שזה טיימינג טוב לחתוך משם.
