אז מי היה מאמין שהחודש וחצי הנוראיים האלה יעברו. ומי היה מאמין שהזמן הוא דבר שעובר וממשיך בשלו לא משנה מה ושכל מאנחוס בא יומו. כרגיל, אני כותבת את מה שכולם יודעים עלי מזמן ורק אני מופתעת אבל זו דרכו של העולם וזו דרכו של האופי המוזר שלי - להתקשות ללמוד מהעבר ולהמשיך להכשל אבל ללמוד להכשל טוב יותר, נכון יותר.
התוצאה היא בלתי צפויה לחלוטין למרות שהיא בעצם כל-כך צפויה ובנאלית ואירונית. נכשלתי בדברים מפתיעים אבל גם הצלחתי בדברים מפתיעים לא פחות ואפשר להגיד שאפילו בדבר ההכי לא צפוי שהייתה לי בו את נקודת המוצא ההכי רחוקה, הצלחתי הצלחה מסחררת. ההצלחה ההכי גדולה. ואפשר להגיד שאפילו זכיתי לקבל גב ממקור מאוד לא צפוי. ואפשר להגיד שאפילו מאדם שלמראית העין שם לי (ולרבים אחרים) רגל כשבעצם, מבלי להתכוון, הוא עשה לי טובה מאוד גדולה ולא נתן לי להתפשר על תוצאה בינונית. ומי יודע? אולי גם הפעם שמו לי רגל לטובתי.
אפשר להגיד שאפילו צדקתי - לפעמים רק צריך לבקש.
