איזה חודש מלא בטלטלות...
כל-כך קשה עם החרדות. כל-כך קשה עם הדכאון שמטפס לי על הגב בחזרה. כל-כך קשה להבין דברים כל-כך קשים כמו הדברים שאני יותר ויותר מבינה.
אולי זה היה הרבה יותר קל אם לא הייתי "עושה חיל" בכל תחום בחיים כרגע בערך. אבל מה אם במצב כזה לא הייתי קמה מהמיטה יותר?
אני יודעת שזה לא קו ליניארי, אני יודעת ש"זה נהיה יותר קל אבל צריך לעשות את זה כל יום", אני רק פוחדת שיום אחד אני אתפוצץ לעצמי בפרצוף.
