לגלות את עצמך, להתחיל להקשיב לעצמך, זה מוזר.
זה מרגיש כמו להכיר בן אדם לכל דבר. אני מתרשמת לטובה, מגלה דברים מרתיעים, מגלה דברים מרתיעים אפילו יותר ומבינה שאני צריכה לקחת בחשבון שזה מה יש. רוב הסיכויים הם שזה מה יש. או שאני מקבלת אותה כמו שהיא, או שאין על מה לדבר.
אולי זה לנסות להכיר את השותפה שלך לתא, בפעם הראשונה, רק שאת במאסר לכל החיים. אתן ביחד בזה עד שתהרגו אחת את השנייה או עד שתתפגרו. אין שיבוץ מחדש.
איזו תקופה מוזרה.
