אני בדרך למי ולמה שאני רוצה להיות אבל זאת דרך קשה ומפחידה.
הייתי רוצה שיגיע היום שבו לא יהיה לי מפחיד יותר אבל מה אם זה גם יגרום לי להפסיק להיות אכפתית? למרות שזה לא אותו הדבר, כמובן.
לפעמים אני מרגישה שאני ממשיכה רק כי ידיים בלתי נראות דוחפות אותי. אני בונה על הידיים האלה אבל מתי אני אצליח לקדם את עצמי בזכות עצמי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה