עשיתי את זה הרבה אבל אני רוצה לדבר עליך קצת. רק עוד קצת. זה עוזר לי להשאיר אותך חיה.
פתח.
--
אני זוכרת שהזמנתי לך מונית כשאת לא יכולת. עצרתי את כל מה שעשיתי עם מי שעשיתי וגררתי אותו לעזור לי. כשדיברתי עם החברת מוניות רעדתי מפחד. אולי רעדתי כי ידעתי עד כמה זה רציני - סוף סוף את מרשה לי לעזור לך.
--
לא סתם הייתי מסוגלת לבקש עזרה מ**** ולספר לו שאני לא אוכלת. התקשרתי אליך, כי מי כמוך מבינה בזה. בכיתי לך שמשהו עובר עלי ושאני לא ממש אוכלת ושאני לא יודעת מה לעשות. אני זוכרת את ה"***יוש, יש לך בעיות עם אוכל?!" בקול חצי בוכה. בכינו אחת לשנייה. התחננת שאבקש עזרה. למחרת הלכתי ל**** וביקשתי.
--
--
הפחד ההכי גדול שלי היה שתמותי ולעולם לא אדע. אף פעם לא סיפרתי לך את זה.
ביום שבת אני מקבל צילצול-ניתוק מהמספר שלך, ממש כמו פעם. לא הספקתי לענות וחזרתי למספר.
אישה מבוגרת ענתה לי ואמרה שזו אמא שלך. היא אמרה לי עלייך, אמרתי לה שאני יודעת, ראיתי כבר בפייסבוק, שאני כל-כך מצטערת ועוד אלמנטים של השתתפות בצער.
דיברנו עוד קצת והיא אמרה שהיא התקשרה כי באנשים קשר, שמת ליד הלב שלי אייקון של לב. את ידעת. את בטוח ידעת.
אין לי עוד מה לומר. לפחות עד הפעם הבאה שאתגעגע אליך שוב.
היה חלק #3, שמרתי את זה לעצמי.
סגור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה