ברור לי שהטוב מגדיר את מי שאני אבל קשה לי עם זה שגם הרע.
קשה לי שלא לחשוב מה אם הייתה לי ילדות נורמלית.
אם הייתה לי ילדות נורמלית, לא הייתה לי סיבה לרצות להיות "לא כמו כולם". לא היה לי זמן פנוי לשקוע במחשבות שלי. ואז לא הייתי מפתחת את המודעות שיש לי לעצמי. וגם יש סיכוי שלא היה מעניין אותי ספר ה-HTML שאבא שלי הביא לי במתנה.
פעם כל-כך לא רציתי להיות אני ועכשיו אני נחרדת מהמחשבה הזו שקיים עולם מקביל שבו אני לא אני.
איך זה מסתדר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה