אני לא בטוחה עד כמה הבראתי אבל אולי זאת התחלה טובה.
לפתוח את הדברים האלה, מסתבר שעוזר. אני לא הבנתי את הפואנטה בהתחלה ובאותם הרגעים עדיין הרגשתי מזעזעת, עדיין הרגשתי "שם" אבל לטווח הארוך אני מרגישה יותר טוב עם עצמי, יותר מועצמת. עד לפעם הבאה לפחות, שאני מקווה שלא תהיה.
---
בכל פעם מחדש אני שוכחת עד כמה המשפט "רחוק מהעין, רחוק מהלב" לא עובד.
ישראבלוג שוב קרס. הוא עדיין למטה והפעם יותר זמן מהרגיל והתחושה שלי מזה היא שילוב של יאוש ואדישות.
אני חושבת שאחד מהקשיים שלי לחזור למקום הזה, לישרא, זה הטריגרים המסויימים שאני מקבלת ממנו. אלה ציפורניי העבר המלוכלכות ששורטות אותי או שזה מזכיר לי עד כמה רציתי רק לרוץ, לרוץ קדימה ולא להסתכל אחורה.
התקופה האחרונה הייתה מלאה בטריגרים, הרבה גועל, פחד, הדחקה וחרטות שגורמים לי להרגיש מזוהמת אבל מאיזושיהי סיבה, אחרי שאני מקיאה אותם החוצה, אני מרגישה יותר טוב מאיך שהרגשתי לפני שחזרתי אליהם. אולי, זה מפני שכל זה, תמיד היה בתוכי. ואולי, יותר מלהקיא, למדתי להשלים ולקבל (לפחות חלק) באהבה. לפחות עד הפעם הבאה.
--
לפתוח את הדברים האלה, מסתבר שעוזר. אני לא הבנתי את הפואנטה בהתחלה ובאותם הרגעים עדיין הרגשתי מזעזעת, עדיין הרגשתי "שם" אבל לטווח הארוך אני מרגישה יותר טוב עם עצמי, יותר מועצמת. עד לפעם הבאה לפחות, שאני מקווה שלא תהיה.
---
בכל פעם מחדש אני שוכחת עד כמה המשפט "רחוק מהעין, רחוק מהלב" לא עובד.
ישראבלוג שוב קרס. הוא עדיין למטה והפעם יותר זמן מהרגיל והתחושה שלי מזה היא שילוב של יאוש ואדישות.
אני חושבת שאחד מהקשיים שלי לחזור למקום הזה, לישרא, זה הטריגרים המסויימים שאני מקבלת ממנו. אלה ציפורניי העבר המלוכלכות ששורטות אותי או שזה מזכיר לי עד כמה רציתי רק לרוץ, לרוץ קדימה ולא להסתכל אחורה.
התקופה האחרונה הייתה מלאה בטריגרים, הרבה גועל, פחד, הדחקה וחרטות שגורמים לי להרגיש מזוהמת אבל מאיזושיהי סיבה, אחרי שאני מקיאה אותם החוצה, אני מרגישה יותר טוב מאיך שהרגשתי לפני שחזרתי אליהם. אולי, זה מפני שכל זה, תמיד היה בתוכי. ואולי, יותר מלהקיא, למדתי להשלים ולקבל (לפחות חלק) באהבה. לפחות עד הפעם הבאה.
--
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה