אולי אני צריכה לעשות כמו שאמרו לעשות ב"הסוד", כמו שעשיתי פעם כשהכל היה סופר חרא. זה בולשיט לא קטן אבל את הפרקטיקה הספציפית הזאת, אהבתי. גם כיף לחזור לזה לאחור כשזה התממש.
אני שמחה ומאושרת עכשיו כשאני עדיין לא פגעתי בעצמי שוב. אני מצליחה לקבל על עצמי הכל, אני מצליחה להתמודד עם מה שאין לי שליטה עליו. אני לא רוצה לברוח יותר - לא לשתות כדי להרגע, לא להזניח דברים מלחיצים כדי לא להתעסק איתם. אני מרגישה חופשייה כשאין עלי שום משקולת שמושכת אותי למטה - לא גנטית ולא סביבתית. אני מצליחה לקחת מ-***** רק את הטוב ואני לא מרגישה שההרס העצמי רודף אותי יותר. אני מצליחה לחבק את עצמי ולהיות פחות צינית עם עצמי.
אולי יום אחד באמת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה