יום שישי, 27 בדצמבר 2019

האחר הוא אני

אני חושבת שלראשונה הבנתי מהי משמעות "האחר הוא אני".

הבנתי מה זה אומר כשהתחלתי להתחבר לעצמי ולהבין את עצמי טוב יותר, גיליתי שאני מחוברת טוב יותר לעולם.
כשבמקום לעשות את הדבר הנכון, פתאום, אני עושה את הדבר האוהב.


I wanna speak but I'm wondering how
And I wonder since when was my voice a foreign object in my mouth
But what you're doing for me
I wish I could do, I could do it for you

יום שישי, 27 בספטמבר 2019

gotta keep on keeping on

איזה חודש מלא בטלטלות...
 כל-כך קשה עם החרדות. כל-כך קשה עם הדכאון שמטפס לי על הגב בחזרה. כל-כך קשה להבין דברים כל-כך קשים כמו הדברים שאני יותר ויותר מבינה.
אולי זה היה הרבה יותר קל אם לא הייתי "עושה חיל" בכל תחום בחיים כרגע בערך. אבל מה אם במצב כזה לא הייתי קמה מהמיטה יותר?
אני יודעת שזה לא קו ליניארי, אני יודעת ש"זה נהיה יותר קל אבל צריך לעשות את זה כל יום", אני רק פוחדת שיום אחד אני אתפוצץ לעצמי בפרצוף.


יום שלישי, 10 בספטמבר 2019

קביים

מי אמר לי פעם שזה שקשה לי להתבטא זו בדיוק הסיבה שכתבתי שירה?
למדתי להתנסח ולדייק וזה באמת נעלם - אני לא מסוגלת לכתוב שירים יותר...

איבדתי את הקביים שלי ואני לא יודעת איך אני מרגישה עם זה.


יום שבת, 17 באוגוסט 2019

לא רציתי להיות פה

ואם היו שואלים אותי או מספרים לי מראש, רוב הסיכויים שלא הייתי מסכימה לזה.
וגם הכל מוזר, קשה, חדש וזה ממש לא מה שתכננתי.

אז למה אני מרגישה שאני נמצאת בדיוק איפה שרציתי להיות?


יום ראשון, 11 באוגוסט 2019

סיכום שנת לימודים?

זו הייתה חתיכת שנת לימודים.
1. אני לא מבינה אם היא הייתה נוראית או אדירה כי יש סיבות לזה ויש סיבות גם לזה. 
2. התחושות שלי כל השנה נעות בין "החיים מדהימים" ל"פאק אני צריכה טיפול", אבל אולי שני הדברים לא בהכרח שונים אחד מהשני במובן מסוים. 
3. כמו בכל שנה, חיזקתי קשרים מסוימים וניתקתי אחרים אבל פתאום הבנתי עד כמה ההם שאיבדתי הם לא באמת חשובים לי. כן, עדיף להיות בלי חברים מאשר עם חברים מתוך הרגל.
4. מצאתי עבודה ואפילו בזה היו מליון טוויסטים. גם אם לא היה את עניין האנונימיות, לא הייתי מסוגלת לפרק כי זה מתוסבך ויותר מדי מלא ב"פוקסים".
5. אני ממש מקווה שיקבלו את הערעור שלי :(

לחיי חופשת הסמסטר ומאחלת לעצמי שנה... 
6. אני צריכה ללמוד להזהר ממה שאני מבקשת.


יום ראשון, 4 באוגוסט 2019

I won't take the easy road

אז עוד פעם איזה חודשיים לא כתבתי כלום...
אני כבר לא מופתעת מעצמי יותר, אבל אולי זה דווקא עדיף ככה - כשאני מתייחסת לזה בחופשיות ולא כחוזה שאני צריכה לעמוד בו.
ימים מטלטלים מאוד, לטוב ולרע. ו-וואו, כמה שהטוב יודע לטלטל.





(את לא מבינה עד כמה נשבר לי הלב. אני כ"כ מצטערת והלוואי והיינו מכירות מעבר לסיפורים הדדיים מאחורי הגב... נוחי בשלום)


יום שישי, 14 ביוני 2019

רשימות

אני יודעת שאת אף פעם לא באמת האמנת בי או שמחת בשבילי. אבל תראי איזה יופי - כל דבר הגיע, פשוט בזמנו. בדיוק כמו שאמרתי, בדיוק כמו שהתעקשתי.
יש לי פוסט בטיוטה שבו לא פחות מחירבנתי אליך, על כל הרעל שניסית להכניס בי, על כל הפעמים שלא באמת האמנת בי שכל-כך רציתי לפרסם אבל החלטתי שלא - הוא בטיוטה ובטיוטה ישאר.

אני גאה בעצמי ואיפושהו הרגשתי שאצליח אבל פחדתי להיות "שחצנית". הייתי רוצה להפסיק לרשום את האנשים שפגעו בי ולהתחיל יותר לרשום את האנשים שעזרו לי. אולי גם זאת סוג של התחלה, להפסיק.