אני יודעת שאת אף פעם לא באמת האמנת בי או שמחת בשבילי. אבל תראי איזה יופי - כל דבר הגיע, פשוט בזמנו. בדיוק כמו שאמרתי, בדיוק כמו שהתעקשתי.
יש לי פוסט בטיוטה שבו לא פחות מחירבנתי אליך, על כל הרעל שניסית להכניס בי, על כל הפעמים שלא באמת האמנת בי שכל-כך רציתי לפרסם אבל החלטתי שלא - הוא בטיוטה ובטיוטה ישאר.
אני גאה בעצמי ואיפושהו הרגשתי שאצליח אבל פחדתי להיות "שחצנית". הייתי רוצה להפסיק לרשום את האנשים שפגעו בי ולהתחיל יותר לרשום את האנשים שעזרו לי. אולי גם זאת סוג של התחלה, להפסיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה