יום שבת, 22 בפברואר 2020

"אוי, את כל כך דומה ל-"

אני חושבת שהפחד ההכי גדול שלי הוא שאיכשהו, אני אפול לדרך שלך.
תחשוב על זה לרגע, אני בחצי דרך לשם -
הסוג-של כישרון שם
הידיים שם
הנטיות שם
אני נראית כמו הגירסה הנשית שלך והיא לא מפסיקה להזכיר לי את זה
החיים לא מפסיקים להזכיר לי את זה.

הלוואי שהדברים היו אחרת ביניכם.

אני חושבת שהפחד ההכי גדול שלי הוא שלא משנה כמה אני משתפרת, לא משנה כמה אני לומדת לחבק את עצמי, לא משנה כמה אני עובדת קשה כדי להיות טובה יותר - לעצמי, לסביבה שלי, לעולם, אני מפחדת שזאת גזירת הגורל שלי.
שזה ברמה שזה גנטי.
אני כל-כך לא רוצה להיות כמוך אבל באיזשהו מקום, אני כן.
זה קצת כמו לרצות להיות כוכב רוק שאתה יודע שהוא מוכשר, מטורף, חתיך, מיתוס מהלך אבל במובן מסוים כישלון ענק, מכור, בן אדם חרא כי הוא מכור ואולי בן אדם לא מדהים גם כשהוא לא היה מכור.
אולי, אני סתם רוצה שיזכרו אותי.
כי במובן מסוים, אני הגירסה הלא מוצלחת שלך.
אבל במובן מסוים, אני הגירסה ההרבה יותר מוצלחת שלך.
הצלחת לעשות דברים מדהימים שלעולם לא יהיה לי את הכישרון להצליח.
הצלחתי לעשות דברים מדהימים שאתה מעולם לא עשית ולעולם לא תוכל לעשות יותר.
אף פעם לא הכרנו אפילו והיית דמות כל-כך לא חיובית להכיר,
אבל בעולם מקביל, אתה מלמד אותי איך לבנות מגבר לגיטרה, נותן גם לי חריטה יפיפייה על העץ ואני מנגנת לך שיר על הגיטרה ואתה גאה בי.

אני חושבת שהפחד ההכי גדול שלי הוא שהימים שבהם היא פחדה להשאיר אותי לבד בבית, יחזרו.
אני לא רוצה שאנשים יפחדו עלי יותר לעולם.
אני לעולם לא רוצה לפחד על עצמי יותר.
אחד המבחנים ההכי גדולים של חיי הוא לגלות האם אצליח להיות דומה אליך בחלקים הטובים ולהבין מי היא ג'אווה-שארפ באמת בחלקים הרעים.

הדבר ההכי מפחיד בלהתחיל לחבק את עצמך, זה להתחיל לשמוע את מה שיש לו להגיד.


יום שישי, 27 בדצמבר 2019

האחר הוא אני

אני חושבת שלראשונה הבנתי מהי משמעות "האחר הוא אני".

הבנתי מה זה אומר כשהתחלתי להתחבר לעצמי ולהבין את עצמי טוב יותר, גיליתי שאני מחוברת טוב יותר לעולם.
כשבמקום לעשות את הדבר הנכון, פתאום, אני עושה את הדבר האוהב.


I wanna speak but I'm wondering how
And I wonder since when was my voice a foreign object in my mouth
But what you're doing for me
I wish I could do, I could do it for you

יום שישי, 27 בספטמבר 2019

gotta keep on keeping on

איזה חודש מלא בטלטלות...
 כל-כך קשה עם החרדות. כל-כך קשה עם הדכאון שמטפס לי על הגב בחזרה. כל-כך קשה להבין דברים כל-כך קשים כמו הדברים שאני יותר ויותר מבינה.
אולי זה היה הרבה יותר קל אם לא הייתי "עושה חיל" בכל תחום בחיים כרגע בערך. אבל מה אם במצב כזה לא הייתי קמה מהמיטה יותר?
אני יודעת שזה לא קו ליניארי, אני יודעת ש"זה נהיה יותר קל אבל צריך לעשות את זה כל יום", אני רק פוחדת שיום אחד אני אתפוצץ לעצמי בפרצוף.


יום שלישי, 10 בספטמבר 2019

קביים

מי אמר לי פעם שזה שקשה לי להתבטא זו בדיוק הסיבה שכתבתי שירה?
למדתי להתנסח ולדייק וזה באמת נעלם - אני לא מסוגלת לכתוב שירים יותר...

איבדתי את הקביים שלי ואני לא יודעת איך אני מרגישה עם זה.


יום שבת, 17 באוגוסט 2019

לא רציתי להיות פה

ואם היו שואלים אותי או מספרים לי מראש, רוב הסיכויים שלא הייתי מסכימה לזה.
וגם הכל מוזר, קשה, חדש וזה ממש לא מה שתכננתי.

אז למה אני מרגישה שאני נמצאת בדיוק איפה שרציתי להיות?


יום ראשון, 11 באוגוסט 2019

סיכום שנת לימודים?

זו הייתה חתיכת שנת לימודים.
1. אני לא מבינה אם היא הייתה נוראית או אדירה כי יש סיבות לזה ויש סיבות גם לזה. 
2. התחושות שלי כל השנה נעות בין "החיים מדהימים" ל"פאק אני צריכה טיפול", אבל אולי שני הדברים לא בהכרח שונים אחד מהשני במובן מסוים. 
3. כמו בכל שנה, חיזקתי קשרים מסוימים וניתקתי אחרים אבל פתאום הבנתי עד כמה ההם שאיבדתי הם לא באמת חשובים לי. כן, עדיף להיות בלי חברים מאשר עם חברים מתוך הרגל.
4. מצאתי עבודה ואפילו בזה היו מליון טוויסטים. גם אם לא היה את עניין האנונימיות, לא הייתי מסוגלת לפרק כי זה מתוסבך ויותר מדי מלא ב"פוקסים".
5. אני ממש מקווה שיקבלו את הערעור שלי :(

לחיי חופשת הסמסטר ומאחלת לעצמי שנה... 
6. אני צריכה ללמוד להזהר ממה שאני מבקשת.


יום ראשון, 4 באוגוסט 2019

I won't take the easy road

אז עוד פעם איזה חודשיים לא כתבתי כלום...
אני כבר לא מופתעת מעצמי יותר, אבל אולי זה דווקא עדיף ככה - כשאני מתייחסת לזה בחופשיות ולא כחוזה שאני צריכה לעמוד בו.
ימים מטלטלים מאוד, לטוב ולרע. ו-וואו, כמה שהטוב יודע לטלטל.





(את לא מבינה עד כמה נשבר לי הלב. אני כ"כ מצטערת והלוואי והיינו מכירות מעבר לסיפורים הדדיים מאחורי הגב... נוחי בשלום)